זהו סופו של עוד ערב משמים , שנגמר גם הוא בשיטוט בכפר הגלובלי , שבו קל כל כך להגיע אל מחוזות פריז וסמטאות אופנתיות בניו יורק ( וכן , מדובר באינטרנט ) , בו צפיתי בתמונות מתצוגות אופנה של מעצבי העל מאז ועד היום , ושמתי לב לתופעה שוודאי רבים וקודמים לי כבר הבחינו בה והיא חזרת ההיסטוריה.
כידוע לכל פאשניסטה , טרנד הוינטג' הולך ומתעצם , ולאט לאט החנויות מתמלאות בפריטי רטרו בהשראת שנות ה- 50 , 60 וה-70. כמו כן , מטיבי הלכת מביננו וודאי שמו לב להיתרבות חנויות היד השנייה שהולכות וצצות בכל סמטה ברחובות תל אביב .
אין זה רע בעיניי לקבל השראה מתקופות העבר , בכל זאת – הם היו כאן קודם , וניסיון של 40 שנה לא הולך ברגל , וזה כנראה גם טיבעו של העולם – להתקדם , להתפתח , לחוש רגרסיה ולהתרפק על העבר . אבל פה אני עוצרת לרגע ושואלת – למה?
אז נכון . לא נולדנו בשנות ה- 20 , ואין לי ספק שכשקוקו שאנל ישבה בביתה בשלהי שנות ה-20 וחשבה איך תוכל לפרוץ את תקרת הזכוכית ולשנות את מעמדן של הנשים בחברה בזמנו , והחליטה לעשות זאת דרך האופנה ככלי לביטוי עצמי ולשינוי התודעה , היה לה יותר קל , והרבה יותר הזדמנויות היו פתוחות בפניה – כי בינינו מה היה כאן אז?
אז היו מהפכות מאז , והרבה דברים השתנו . הטכנולוגיה התפתחה , אנשים החלו להעיז , עברנו מילדי הפרחים לתקופת הדיסקו , התערבבנו באופנת הרחוב האפלה בהשראת עולם הפאנק – רוק , נגענו באבק הכוכבים כשהתלבשנו כמו ברנדון וקלי מבוורלי הילס , וכמו שצביקה פיק אומר בשירו הידוע – עם לקה וליפסטיק ושאר דאווין , חשנו מעט מעולם הפרחה הטיפוסית.
והיום , בשנות ה-2000 המוקדמות , אנו מוצאים את עצמנו , ואת מעצבי העל הגדולים , שהכתיבו את האופנה ומהווים בחלקם היום אייקון תרבותי , חוזרים אחורה בזמן ומשחזרים את מה שהיה פעם , כשאנחנו כנראה עוד לא היינו פה.
כשהחלטתי לפני זמן קצר שהמטרה שלי היא להביא את האני מאמין שלי לידי ביטוי בעולם האופנה ולשנות מוסכמות קיימות בקונצנזוס החברתי , אנשים גדולים ממני אמרו לי שקשה לחולל מהפכות בחברה מפותחת . אני לא דוגלת באינסטרומנטליזם , ויכול להיות שלפעמים אני מעט אימפולסיבית ,
אך האם אותם האנשים בעלי הרגליים על הקרקע הינם ריאליים או לחילופין חסרי מעוף ששכחו איך להזיז את הכנפיים ? הרי זה לא הגיוני שלא נתחדש יותר , שלא נתפתח יותר ושלא יצוצו אייקונים חדשים בעולם האופנה . הרי לכל תקופה יש את המאפיינים שלה , ואם המאפיינים שלנו מוטעמים אי שם בעבר – מה יכתבו עלינו בספרי ההיסטוריה , או יותר נכון – מה אנחנו עושים ואיך אנחנו עושים כדי שיכתבו עלינו בספרי ההיסטוריה.
אז אמנם וינטג' זה מדליק , ונחמד לראות מה היה כאן פעם , אך אני חושבת שכאנשים מתפתחים בעולם המערבי , עלינו להסתכל אחורה , לקבל השראה , לראות את השינוי שחל מאז ועד היום ולהמשיך באותה מגמה של עלייה והתפתחות . ואסיים במשפט קיטשי , נדוש וכל כך מתאים – השמיים הם הגבול.
לפני שבועיים לערך ביקרתי בתערוכת הבוגרים של שנקר , זאת מכיוון שכבר הרבה זמן אני חושבת בכיוון של לימודי עיצוב וכאלה , וחשבתי שזו הזדמנות נפלאה לטעום קצת יותר מהעולם המדהים הזה .
שמלה - מיס סלפרידג' , תיק - h&m , כפכפים - בירקנשטוק
רשומות
