משקפשים חדשים =]

באחד הסיבובים שלי בחנות יד שנייה בעיר , מצאתי את זוג משקפי הרטרו המאוד מדליקים האלה ,

שהפכו לרכוש שלי תמורת סכום זעום שככל הנראה לא עולה על 15 ש"ח!

בהחלט אחת הקניות המצחיקות והמשתלמות הקיץ...

סופ"ש של חגיגות ..

אחרי תקופה בהחלט ארוכה שלא כתבתי כלום - אולי מחוסר השראה ואולי פשוט מעצלות , החלטתי לכתוב בקצרה על סופ"ש היומולדת , שהיה רווי בשופינג וקאווה =]
בבוקר יום שישי הדרמתי לאזור המרכז , מצויידת באמא ובכרטיס האשראי שלה בדרך לחיפוש האושר בטופ שופ.
כמובן שמצאתי את מנת חלקי בשנייה שעברתי את פתח החנות ועייני קלטה את המחוך הפרחוני והמלבב שלי !
בין כל השמלות האביביות והצבעוניות שהיו פזורות ברחבי החנות מצאתי עוד מספר פריטים בסיסיים שהייתי חייבת מתישהו לקנות עם בוא הקיץ.
כמובן שאי אפשר לבקר בדיזינגוף סנטר מבלי להציץ באמריקן אפרל , ומפאת צפיפות מטורפת שהיתה בחנות דאז , נאלצתי לצאת רק עם שמלה אחת פשוטה ושימושית למדיי.
עייפה אך מרוצה סיימתי את הבוקר בקפה נואר וחזרתי אל העיר הקטנה .

זמן למהפכה , גבירותיי.

זהו סופו של עוד ערב משמים , שנגמר גם הוא בשיטוט בכפר הגלובלי , שבו קל כל כך להגיע אל מחוזות פריז וסמטאות אופנתיות בניו יורק ( וכן , מדובר באינטרנט ) , בו צפיתי בתמונות מתצוגות אופנה של מעצבי העל מאז ועד היום , ושמתי לב לתופעה שוודאי רבים וקודמים לי כבר הבחינו בה והיא חזרת ההיסטוריה.
כידוע לכל פאשניסטה , טרנד הוינטג' הולך ומתעצם , ולאט לאט החנויות מתמלאות בפריטי רטרו בהשראת שנות ה- 50 , 60 וה-70. כמו כן , מטיבי הלכת מביננו וודאי שמו לב להיתרבות חנויות היד השנייה שהולכות וצצות בכל סמטה ברחובות תל אביב .
אין זה רע בעיניי לקבל השראה מתקופות העבר , בכל זאת – הם היו כאן קודם , וניסיון של 40 שנה לא הולך ברגל , וזה כנראה גם טיבעו של העולם – להתקדם , להתפתח , לחוש רגרסיה ולהתרפק על העבר . אבל פה אני עוצרת לרגע ושואלת – למה?
אז נכון . לא נולדנו בשנות ה- 20 , ואין לי ספק שכשקוקו שאנל ישבה בביתה בשלהי שנות ה-20 וחשבה איך תוכל לפרוץ את תקרת הזכוכית ולשנות את מעמדן של הנשים בחברה בזמנו , והחליטה לעשות זאת דרך האופנה ככלי לביטוי עצמי ולשינוי התודעה , היה לה יותר קל , והרבה יותר הזדמנויות היו פתוחות בפניה – כי בינינו מה היה כאן אז?
אז היו מהפכות מאז , והרבה דברים השתנו . הטכנולוגיה התפתחה , אנשים החלו להעיז , עברנו מילדי הפרחים לתקופת הדיסקו , התערבבנו באופנת הרחוב האפלה בהשראת עולם הפאנק – רוק , נגענו באבק הכוכבים כשהתלבשנו כמו ברנדון וקלי מבוורלי הילס , וכמו שצביקה פיק אומר בשירו הידוע – עם לקה וליפסטיק ושאר דאווין , חשנו מעט מעולם הפרחה הטיפוסית.
והיום , בשנות ה-2000 המוקדמות , אנו מוצאים את עצמנו , ואת מעצבי העל הגדולים , שהכתיבו את האופנה ומהווים בחלקם היום אייקון תרבותי , חוזרים אחורה בזמן ומשחזרים את מה שהיה פעם , כשאנחנו כנראה עוד לא היינו פה.
כשהחלטתי לפני זמן קצר שהמטרה שלי היא להביא את האני מאמין שלי לידי ביטוי בעולם האופנה ולשנות מוסכמות קיימות בקונצנזוס החברתי , אנשים גדולים ממני אמרו לי שקשה לחולל מהפכות בחברה מפותחת . אני לא דוגלת באינסטרומנטליזם , ויכול להיות שלפעמים אני מעט אימפולסיבית ,
אך האם אותם האנשים בעלי הרגליים על הקרקע הינם ריאליים או לחילופין חסרי מעוף ששכחו איך להזיז את הכנפיים ? הרי זה לא הגיוני שלא נתחדש יותר , שלא נתפתח יותר ושלא יצוצו אייקונים חדשים בעולם האופנה . הרי לכל תקופה יש את המאפיינים שלה , ואם המאפיינים שלנו מוטעמים אי שם בעבר – מה יכתבו עלינו בספרי ההיסטוריה , או יותר נכון – מה אנחנו עושים ואיך אנחנו עושים כדי שיכתבו עלינו בספרי ההיסטוריה.
אז אמנם וינטג' זה מדליק , ונחמד לראות מה היה כאן פעם , אך אני חושבת שכאנשים מתפתחים בעולם המערבי , עלינו להסתכל אחורה , לקבל השראה , לראות את השינוי שחל מאז ועד היום ולהמשיך באותה מגמה של עלייה והתפתחות . ואסיים במשפט קיטשי , נדוש וכל כך מתאים – השמיים הם הגבול.

כליל השלמות..

עוד סיבה חזקה להפסיק לקנות בגדים... חייבת חייבת חייבת את התיק הזה!

אחרי שבוע ארוך ומתיש של אותה שגרה מונוטונית , אין דבר יותר כיף מלגלות את האור בקצה המנהרה בסופ"ש שמגיע. במיוחד כשהוא מלווה במזג אוויר קייצי למדיי.
יום שבת בבוקר , יצאתי למרפסת עם כוס קפה וחשבתי איך אני אוכל לנצל את מזג האוויר הנחמד הזה . תוך כדי התגלגלתי לשיחה עם בני המשפחה על האופנה כדרך לביטוי עצמי , להבעת אמירה , העברת מסר לעולם ועל היכולת שלי לשנות מוסכמות ולהביא לתודעה דברים שאני מאמינה בהם , על ידי שילובם בצורת הלבוש שלי .
מיד עליתי לחדרי , החלפתי את הפיג'מה הפרחונית בחולצה פרחונית לא פחות ( כי מה מעביר תחושה של חופש וקייץ יותר מפרחים ?) , לקחתי את האוטו ונסעתי אל שוק הפשפשים בחיפה מצויידת בקצת כסף מזומן והרבה סבלנות , כיאה למשימה כזו של נבירה ארוכה בערימות בגדים .
הריח של השוק , האנשים המגוונים , האווירה הפלורליסטית והחופשית ששררה במקום נתנו לי המון השראה .
הרכישה הראשונה שלי בשוק היתה מזוודה פרחונית ורומנטית שנתפסה בזווית עיניי בין המון המון דברים מיותרים שספק אם מישהו אי פעם יקנה , או שמא סתם תופסים מקום בבאסטה של אותו סוחר , לא משנה . המזוודה הקטנה גזלה מכיסי 20 שקלים , ושימשה אותי לאורך כל הטיול בשוק (כי אי אפשר לצפות שבמחיר של 5 ש"ח לשמלה , תקבל גם שקית ) .
אני לא אשקר אם אומר שבהתחלה היה לי קצת קשה להתחבר לאווירה , ושקלתי לוותר ולחזור אל מחוזות הגרנד הברורים. לאט לאט , ומבאסטה לבאסטה התחלתי לראות את כל היופי שמסתתר בין ערימות השמעטס שזרוקות על הרצפה.
"כמה השמלה הזו ?" "5 ש"ח ." "כמה?" שאלתי שנית , מנסה לחדד את שמיעתי בין הצעקות למשמע המחיר הלא הגיוני . " 5 שקלים " ענתה לי המוכרת הזקנה , שארשת ייאוש שרתה על פניה. בלי לחשוב יותר משנייה הוצאתי מכיסי מטבע והשמלה היתה שלי . כמובן שלא ביקשתי שקית ומיד הכנסתי אותה למזוודה שלי.
המשכתי לשוטט בין המון האנשים , קניתי עוד מספר דברים שסכומם הכולל לא עלה על 100 שקלים, וחזרתי אל ביתי מלאה בסיפוק וחדורת מוטיבציה לשפץ את הרכישות החדשות – ישנות שלי.
כבר לא כל כך חם בחוץ , ואפילו די חשוך , ועל כן זהו זמן נהדר ליצור קצת , אחרי יום עמוס בחוויות מנטליות ותרבותיות שכזה . מומלץ בחום .