יום שישי, 1 במאי 2009


אחרי שבוע ארוך ומתיש של אותה שגרה מונוטונית , אין דבר יותר כיף מלגלות את האור בקצה המנהרה בסופ"ש שמגיע. במיוחד כשהוא מלווה במזג אוויר קייצי למדיי.
יום שבת בבוקר , יצאתי למרפסת עם כוס קפה וחשבתי איך אני אוכל לנצל את מזג האוויר הנחמד הזה . תוך כדי התגלגלתי לשיחה עם בני המשפחה על האופנה כדרך לביטוי עצמי , להבעת אמירה , העברת מסר לעולם ועל היכולת שלי לשנות מוסכמות ולהביא לתודעה דברים שאני מאמינה בהם , על ידי שילובם בצורת הלבוש שלי .
מיד עליתי לחדרי , החלפתי את הפיג'מה הפרחונית בחולצה פרחונית לא פחות ( כי מה מעביר תחושה של חופש וקייץ יותר מפרחים ?) , לקחתי את האוטו ונסעתי אל שוק הפשפשים בחיפה מצויידת בקצת כסף מזומן והרבה סבלנות , כיאה למשימה כזו של נבירה ארוכה בערימות בגדים .
הריח של השוק , האנשים המגוונים , האווירה הפלורליסטית והחופשית ששררה במקום נתנו לי המון השראה .
הרכישה הראשונה שלי בשוק היתה מזוודה פרחונית ורומנטית שנתפסה בזווית עיניי בין המון המון דברים מיותרים שספק אם מישהו אי פעם יקנה , או שמא סתם תופסים מקום בבאסטה של אותו סוחר , לא משנה . המזוודה הקטנה גזלה מכיסי 20 שקלים , ושימשה אותי לאורך כל הטיול בשוק (כי אי אפשר לצפות שבמחיר של 5 ש"ח לשמלה , תקבל גם שקית ) .
אני לא אשקר אם אומר שבהתחלה היה לי קצת קשה להתחבר לאווירה , ושקלתי לוותר ולחזור אל מחוזות הגרנד הברורים. לאט לאט , ומבאסטה לבאסטה התחלתי לראות את כל היופי שמסתתר בין ערימות השמעטס שזרוקות על הרצפה.
"כמה השמלה הזו ?" "5 ש"ח ." "כמה?" שאלתי שנית , מנסה לחדד את שמיעתי בין הצעקות למשמע המחיר הלא הגיוני . " 5 שקלים " ענתה לי המוכרת הזקנה , שארשת ייאוש שרתה על פניה. בלי לחשוב יותר משנייה הוצאתי מכיסי מטבע והשמלה היתה שלי . כמובן שלא ביקשתי שקית ומיד הכנסתי אותה למזוודה שלי.
המשכתי לשוטט בין המון האנשים , קניתי עוד מספר דברים שסכומם הכולל לא עלה על 100 שקלים, וחזרתי אל ביתי מלאה בסיפוק וחדורת מוטיבציה לשפץ את הרכישות החדשות – ישנות שלי.
כבר לא כל כך חם בחוץ , ואפילו די חשוך , ועל כן זהו זמן נהדר ליצור קצת , אחרי יום עמוס בחוויות מנטליות ותרבותיות שכזה . מומלץ בחום .

אין תגובות: